ציון חגיגות 70 לנחל שורק

ציון חגיגות 70 לנחל שורק

ציון חגיגות 70 לנחל שורק

"המשולש האורתודכסי" בשם זה כינה שגריר ארה"ב בישראל מר גימס מקדונלד סכר ארץ נרחבת ופוריה בדרומה של ישראל שבה נמצאים כעת 4 נקודות יישוב ואשר הוכרזה מטעם שר הפנים כמועצה אזורית נחל שורק- המועצה הראשונה במדינתנו המורכבת אך ורק מנקודות דתיות…3 קבוצים ומושב עובדים אחד.. 900 נפשות ..שמצאו את הדרך אל העבודה, אל החלוציות ואל בנין המולדת תוך הקפדה מוחלטת על דיני תורה והמסורת שממנה הם שואבים את כוחם ואת מרצם " (ידיעות אחרונות, מרץ 1950) 

בדיוק לפני שבעים שנה חגגו ארבעה יישובים קטנים בדרום הארץ את סיפור הצלחתם ואת ניצחון האמונה- חרדים חלוצים – רבים מהם אודים מוצלים מאש,  שאיש לא האמין שיצליחו לקיים יישובים באדמה היבשה ,ללא השכלה חקלאית, ללא סיוע כספי של משפחה תומכת או מפלגה מבוססת וזאת תוך הקפדה מוחלטת על מצוות התלויות בארץ לפי פסיקתו של החזון אי"ש.

זהו הסיפור הלא מוכר והמרתק של מועצה אזורית נחל שורק – מועצה דתית חקלאית פורצת דרך בתחום החקלאות, ההתיישבות והחברה ותרומתה המתמשכת לחברה משמעותית עד היום.

סיפורה של המועצה מתחיל בשבעה צעירים, חברי תנועת פועלי אגודת ישראל שעלו מגרמניה לישראל ובשנת 1933 לאחר פטירתו של בעל החפץ חיים החליטו לעשות מעשה וליצור "יצירה חקלאית" לזכרו. באותם שנים תנועת פא"י ותנועת האם-אגודת ישראל- התנגד בעוז לתנועה הציונית שהיתה תנועה חילונית ופנתה לא רק ליישוב הארץ אלא גם לחינוך- ולכן לא יכלו להסתייע בקרנות ציוניות ובקק"ל אלא להסתדר בעצמם. הם התיישבו ברחובות ולאחר זמן קצר הועזבו והגיעו לאדמות גדרה שם, על אדמות שנחכרו, הקימו בגדרה את "קיבוץ חפץ חיים". השנים הראשונות היו קשות ביותר – שאלות הלכתיות וחקלאיות העסיקו את חברי הקבוצה בלי הרף וקשיים כלכליים איימו על ראשה של הקבוצה.

החזון אי"ש מצטרף: הבעיה המשמעותית העיקרית שבה נתקלו היה נושא השמיטה – בשנת 1938 היתה שנת שמיטה- חברי הקבוצה לא קיבלו את פסיקתו של הרב קוק בדבר מכירת קרקעות וביקשו את דעת מועצת גדולי התורה בעניין – חשוב להבין החקלאות היתה פרנסתם העיקרית של החברים , אם לא יעבדו את הקרקע שנה שלמה לא תהיה להם פרנסה ולא יוכלו לקיים עצמם. מועצת גדולי התורה השיבה פניהם ריקם – לא מצאו פיתרון גם לא הרב חיים עוזר זצ"ל – 2000 שנה בגלות השאירו את חותמם וגדולי הדור לא עסקו במצוות התלויות בארץ באופן יישומי כדי לפתור את המשבר. פנייתם של חברי המשק הגיעה לחזון אי"ש שמאותו רגע "אימץ" את הקבוצה והלכותיו נפסקו עפ"י שאלותיהם והתמודדותם. (כך למשל החלו גידולי המים הראשונים בארץ, מחרשת השמיטה ועוד..)

בעיה נוספת הגיעה שנים אחר כך – פרות הגיעו למשק ובשבתות החלב הכביד עליהן והן צרחו – מה עושים? שמירת שבת או צער בעלי חיים.. ? אחד מחברי המשק רב ומדען בשם יוסף בכרך זכר שראה מכונת חליבה זרוקה במכון לחקלאות- החקלאים שהביאו אותה אמרו שהיא גרועה ופוגעת בפרות והיא נשכחה. הוא חשב על רעיון כיצד ניתן יהיה להשתמש במכונה לחליבה בשבת ושיתף את החזון אי"ש שהכשיר את הרעיון וביחד עם המהנדס השבדי ישבו שלושתם והינדסו מחדש את המכונה כך שתתאים. הפתרון הצליח בגדול ומכונת החליבה החלה לפעול לראשונה בארץ באופן רציף והיא הועתקה לכל הארץ. (את ההצלחה לא זכה יוסף בכרך לראות הוא נפל בעת מילוי תפקידו בשיירות לירושלים)

בשנת 1944 הקושי הכלכלי של הקבוצה קירב אותה לקיצה- מעט הכסף שהגיע להם מהתנועה נפסק והרבנים מאירופה איתם התייעצו היו מנותקי קשר . בן גוריון שבמשך השנים ניסה להכניס את חברי הקבוצה לתנועה הציונית ונענה בסירוב גורף לחץ ביתר שאת והקבוצה הבינה שאם הם רוצים להמשיך עליהם להיות חלק מהתנועה הציונית . הם פנו לחזון אי"ש לפיתרון והוא בתגובה-  שתק "הסכמה שבשתיקה" . ולראשונה חברי תנועת פא"י שילמו את השקל והתחברו לתנועה הציונית .

שליחות והקמת יישובים נוספים

ב1945 נזעק הרב בנימין מינץ (מראשי פא"י ולעתיד שר הדואר ) על מצבם הרע והנואש של פליטי השואה הדתיים היושבים במחנות העקורים וקרא לחברי המשק לעזרה. יוסף אייגרמן נשלח באותו לילה ובברכת החזון אי"ש לסייע – ללא הכשרה ,ידע או ציוד בסיסי , תפילין ותעודה מזויפת בשם "צבי גבל"  עלה על האוניה שהובילה את חברי המוסד לעליה ב לאיטליה והחל לסייע לשורדי השואה החרדים שהגיעו. המצב היה קשה – האוכל שהג'וינט והאונררא ( זה לא טעות) סיפקו היה לא כשר, החרדים נדחקו מהתור לסרטפיקטים (אישורי עליה) ורבים מהם היגרו בשל כך לאמריקה והילדים הוכרחו להתאים עצמם להתנהגות חילונית – לא ניתן להם להתפלל או לציין את השבת. יוסף התחיל בעבודתו לסייע והשמועה בין הפליטים החרדים עברה כי יש קבוצה דתית בישראל שמסייעת לעלות ארצה ולקיים תורה ומצוות ולאט לאט צצו קבוצות רבות במחנות העקורים השונות בשם "חפץ חיים" רמז להשתייכותם.

כשעלו ארצה רבים מאותם שורדי שואה ביקשו גם הם לנקום ולהתנחם בהתחלה חדשה – בית ומשפחה חדשה ובניין הארץ , הם הגיעו לחפץ חיים להכשרה ולאחר מכן פונה להם מקום בגבעה לא רחוקה "יסודות" – קבוצת יסודות החלה כקיבוץ ודי מהר הפכה למושב שיתופי חרדי. עולים ומעפילים רבים המשיכו לזרום לאזור היישובים הדתיים חקלאיים ושני יישובים נוספים הוקמו – בני ראם (שהוקם תחילה ע"י יוצאי הונגריה) ונתיבה (היום יד בנימין).  חברי היישובים היו פעילים ביישוב הארץ , בהגנה על המולדת ובעיקר בקליטת עליה. ב1950 הוכרזה מועצה אזורית נחל שורק כאמור כמועצה הדתית הראשונה בארץ  ומיד לאחר ההחלטה הוקם מושב נוסף – בית חלקיה .

פינוי גוש קטיף – המועצה הקטנה – חמישה יישובים סך הכל מתוכם יד בנימין שהפך עם השנים מיישוב לכפר חינוכי- נשארה כך עד שנת 2005. טלטלת גירוש יהודי גוש קטיף שינתה את אופיה של המועצה. ראש המועצה ,אלי אסקוזידו, החליט לפתוח את שערי המועצה ולקבל את מפוני הגירוש. מאות משפחות הגיעו ושני מושבים – גני טל ונצר חזני – הועתקו לאדמות המועצה. מספר התושבים הכפיל עצמו באחת ונדרשו התאמות – נפתחו מרכז מסחרי, מרכזי לוגיסטיקה ותעשיה, בתי ספר רבים, ישיבה תיכונית ועוד. אבל לא רק מוסדות חדשים נפתחו ,הקפיצה בגודל האוכלוסיה העלתה דרישות וצרכים חדשים וכמו שבשנים פרצו המייסדים את הדרך לחקלאות חרדית כך הוביל ראש המועצה בתמיכת התושבים לפריצות דרך בתחומים חדשים והיום מובילה המועצה בתחומים רבים – פרסי הצטיינות לחינוך, לנוער , למרכז צעירים , לתחום האקולוגיה ושמירה על הסביבה ועוד. גם בתחום התרומה לקהילה היא ממשיכה את דרכי המייסדים – רק בשנה האחרונה קראנו כיצד העניקו במועצה דיור למפוני השריפות ממבוא מודיעים וגם ילדי העוטף מצאו עצמם לא אחת מבלים בשטחי המועצה.

למרות השינוי שחל במועצה חזון המייסדים נותר- בניין הארץ ברוח התורה או כפי שהם ביקשו לראות ביצירה היישובית שלהם " מדינת התורה בזעיר אנפין"  ומדהים לראות כיצד נאומו של שר הפנים בעת טקס הכרזת המועצה ב1950 נכון ומדויק גם לימים אלו : "מצאתי באזור זה יהודים מושרשים בעבר הגדול שלנו והם צמודים ודבקים בקרקע המולדת. ליהודי כזה התפללו טובי אנשינו במשך דורות: אדם הנהנה מיגיע כפיו, עובד אדמתו וגם שומר נאמן לרוח ישראל.. נטלתם לכם את התואר הגדול ביותר: יהודי.."

ציון חגיגות 70 לנחל שורק